הכישלון והכישלון של מימון קהל 092

שחר: שלום לכולם אני שחר שושן, איתי נמצא אהוד קינן, אני עיתונאי טכנולוגיה מאז 2012 כיום עורך את ווייזביי אתר הסקירות של זאפ, ומסקר את תחום הטכנולוגיה הצרכנית ומגיש את הפודקאסט בלי סוללה.

אהוד: אני מגיש עם שחר את התוכנית הזאת מאז יוני 2015. אני עיתונאי טכנולוגיה מאז 2006, ערכתי את וויינט דיגיטל וכיום עורך את אתר NEXTER של מאקו. הגשתי פינה בטלוויזיה על מימון קהל במופע הגאדג'ים בערוץ אגו. השקעתי 327 דולר ב-10 פרויקטים באתרים אמריקאים ועוד 930 שקלים ב-7 פרויקטים ישראלים. לשני גאדג'טים מתוכם אני עוד מחכה. לאחד מהם כבר שנתיים וחצי.

הנחתי מספר אירועים בעולמות ובאייקון ובהם את פאוור פוינט קריוקי. הלילה אני מנחה עם עוד 5 חברים את לוליווד, שבו אנחנו נצפה בסרט גרוע ונעזור לו עם פרשנות, ביאורים ובדיחות שלנו. אז תגיעו פשוט בחצות.

שחר: היום אנחנו נדבר על מימון קהל, וספציפית על מוצרים טכנולוגים במימון קהל, וספציפית יותר פרויקטים שנראו כמו הצלחה ענקית ונכשלו לגמרי. אנחנו נפתח בסקירה קצרה של מה זה מימון קהל ואיפה זה התחיל, נעבור למספר סיפורי כשלון ונסיים עם 5-10 דקות לשאלות ככל שנספיק ועד שיפנו אותנו מהחדר.

מימון קהל – רקע

שחר: מימון קהל הפך לדרך פופולרית לגיוס הון ראשוני לסטארטאפ או כפלטפורמה למכירת מוצר על ידי חברות קיימות. כלומר, אני המצאתי איזה שעון מגניב, מחשב שישנה את העולם או סתם חגורה עם אבזם שלא מסובך לפתוח. אין לי משקיעים, אז אני אוסף מכל אחד מכם כמה דולרים, מפתח את המוצר. אתם בתמורה מקבלים ממני תודה במייל אם תרמתם דולר, טי שירט של החברה שלי אם תרמתם 20, ואם נתתם סוכמים גבוהים יותר של סביב ה-100 אז אתן לכם את המוצר שבעתיד יימכר ב-150 נגיד. כולם, לכאורה, מרווחים. לי יש הון ראשוני בלי טובות, יש לי כבר קהל שמתחייב לרכוש, ואתם זוכים להיות שותפים לו ולקבל הנחה. זה ממש הבסיס, יש עוד מודלים בתוך זה שפחות רלווונטים לנו. וחשוב לזכור שהאתר שמתווך גוזר קופון בין אם הפרויקט הצליח או נכשל, כל עוד הוא מומן בהצלחה.

אהוד: האתרים הכי מוכרים היום למימון קהל הם קיקסטרטר שקם ב-2009 ואינדיגוגו שקם ב-2008. הפרויקט הראשון בקיקסטרטר הוא מישהו שהבטיח לצייר ציורים לאנשים. הוא גייס 35 דולר מתוך 20 שביקש. מישהו יודע מה היה סרט הקולנוע הראשון שמומן בידי קהל? שחר מה הניחוש שלך?

שחר: ורונקיה מארס?

אהוד: ובכן, שחר, לא יכולת להיות כל כך רחוק מהתשובה הנכונה, שאני חושב שצריך לפטר אותך עכשיו ולסגור את ההרצאה הזאת וללכת הביתה. הסרטון הראשון שידוע שמומן באמצעות קהל – הוא לה מארסֵיֶיז. סרט שעוסק במהפכה הצרפתית. מי מימן דבר כזה באינטרנט אתה שואל? ובכן התשובה היא שלא מימנו אותו באינטרנט, אלא דרך מודעה בעיתון שפירסם במאי הסרט ז'אן רנואר ב-1938. הוא הבטיח כרטיס לסרט שעוד לא הופק בכלל, למי שיתרום לו 2 פרנק.

אלא שהרעיון הזה של מימון קהל קיים עוד קודם. לא ניכנס לאדם הקדמון שעשה מגבית של אבנים בשביל לזרוק על ממותה. אבל נחזור קצת אחורה ל-1885. צרפת נותנת לארצות הברית במתנה את פסל החירות – המקום הכי חם עם המדרגות הכי תלולות בגיהנום – אני אומר לכם את זה מנסיון. בכל מקרה,היה צריך להניח אותו איפהשהו, ולשם כך היה צריך בסיס. לניו יורק לא היה מספיק כסף לבנות לו בסיס. בולטימור, בוסטון, סאן פרנסיסקו ופילדלפיה הציעו לשלם אם הפסל יעבור אליהם. בניו יורק סירבו ומצאו פתרון – הציבור ישלם. פוליצר (שעל שמו הפרס) פרסם מודעה בעיתון שלו וביקש תרומות. ממש כמו קיקסטארטר היו תשורות לפי דירוג. מי שנתן סכום כלשהו, השם שלו הופיע בעיתון, מי שנתן דולר (בערך 23 דולר במונחים של היום) קיבל פסלון של 6 אינץ', מי שתרם 5 דולר קיבל פסלון של 12 אינץ'. הוא גייס 101,091 דולר מתוך 100,000 שהיה צריך, ופסל החירות נבנה.

רק בקיקסטארטר גויסו עד כה כמעט 3 מיליארד דולר ל-120,000 פרוייקטים ש"הצליחו", ותיכף נסביר למה "הצליחו" במרכאות אוויר. לפעמים סיפורי ההצלחה של גיוס מיליונים נגמרים בקול ענות חלושה ובעשרות אלפי תומכים מאוכזבים. בספיישל המיוחד ביותר היום נספר סיפורי הצלחה וכישלון של כמה מהם. מהשעון החכם פורץ הדרך ועד לצידנית משוכללת שנכשלה, הצליחה ושוב נכשלה.

הכשלונות

1.משחק

שחר: מסלול המימון בחברות שמתמחות בזה הוא דיי סטנדרטי. אתה צריך להציג קונספט, אבטיפוס אם קיים, מחקר שוק, הכנסה פוטנציאלית, כל מיני סעיפים שמי שייתן לך כסף ירצה לדעת מראש האם אתה באמת יודע על מה אתה מדבר, או שבאת לבזבז לכולם את הזמן. אם אתה חרטטן, אתה אפילו לא תיכנס בדלת הראשית. במימון קהל לעומת זאת רף הכניסה הוא מילולית כל אחד עם מחשב וטלפון שיכול לצלם וידאו.

בשנת 2012 חברה בשם Form Labs ביקשה מאה אלף דולר כדי לממן את תהליך הייצור של מדפסת תלת ממד ייחודית. הם הגיעו ליעד הזה תוך שעתיים וחצי ולבסוף גייסו שלושה מיליון דולר.

הייחוד של המדפסת היה שהיא מסוגלת להדפיס בשיטה שונה מהמסת פלסטיק שנקראת ליתוגרפיה. ראש ההדפסה שקוע בתוך חומר רגיש לאור, שקרן לייזר גורמת לו להתקשות בנקודה ספציפית וכך עובדת ההדפסה. מכונה שולחנית שכזו לא הייתה קיימת ב-2012.

הקמפיין הוכרז בספטמבר של אותה שנה והמדפסת הראשונה הייתה אמורה לצאת בפברואר 2013. ואחרי שהחבר'ה נרגעו מכמות הכסף שהם גייסו, הם לפתע הבינו שהם צריכים לספק אלפי יחידות במסגרת זמן שבה התכוונו לספק כמה מאות.

עוד כנראה הם הבינו שלא רק שהם לא יודעים איך לעשות את זה בזמן, תהליך הייצור עצמו של מוצר חדש לחלוטין הוא לא משהו שקורה בין לילה ובטח שלא כשאתה סומך על מגוון של ספקים שונים שאתה בכלל לא מכיר, שיספקו לך את הסחורה הנכונה והתקינה למוצר שלך.

עוד טעות שהם עשו היא למכור את המכונות בזול. ונכון, 2,300 דולר למדפסת תלת ממד זה לא זול, אבל כשקנה המידה של האופרציה שלך משתנה, כך גם ההוצאות והגדילה היא לאו דווקא לינארית. בכך הם מצאו את עצמם מפסידים כסף ונאלצים לחפש משקיע נוסף שיכסה את עלות התפעול שלהם, ולהזכירכם, הם משכו את התומכים במשך יותר משנה מתאריך היעד עד שהמדפסת הראשונה יצאה סוף סוף.

מנגד

גם הריפט שהצליח מאוד וחולל מהפכה אמיתית בתחום המציאות המדומה – משהו שלא היה קורה בלעדיהם ולא היה הופך למה שהוא היום, התחיל ומומן בהצלחה בקיסטארטר אבל עם הבדל אחד גדול. הם הגיעו למימון קהל עם קבלות. הם הראו כבר בסרטון הרשמי את מנכ"ל חברת המשחקים valve, מפתחים בכירים של מנועים גרפיים כמו של אנריל או יוניטי, כולם אמרו שערכת הפיתוח – אותה אחת שאתם שמים כסף עכשיו לקנות, היא מאוד מוצלחת ושווה את הכסף.

אגב, גם המוצר המסחרי שהיה זמין לרכישה החל מינואר 16 והיה אמור להגיע חודשיים לאחר מכן, נדחה בעוד חודשיים ואפילו יותר למי שהזמין קצת יותר מאוחר כך שגם חברות אמיתיות לפעמים לא עומדות ביעדים של עצמן.

אבל זה ההבדל הכי גדול בין מה שהיה בתחילת דור הזהב של מימון הקהל שבו חברות שכבר יש להם משהו קונקרטי ביד, פנו לציבור והציעו לו להיות חלק במשהו שהם באמת מסוגלים לעשות. זאת לעומת כאלה שלא עשו כלום ועכשיו מבקשים שהציבור ישלם להם על הניסיונות.

אהוד: וכזה הוא הסיפור של Zano – רחפן מזערי שיכול לעשות את הסלפי האווירי המושלם בפחות מ-300 דולר.

כשמקישים בגוגל את השם Zano – זי איי אן או, בתוצאה השלישית עולה כתבת תחקיר מאתר מדיום של 16,000 מילה שחוקרת לעומק איך יתכן שחברה שגייסה 2.3 מיליון פאונד בקיקסטרטר נכשלה וכל הכסף הלך פחות או יותר לפח, בלי שאף אחד מ-12,075 המשקיעים קיבל את הרחפן. 600 איש בלבד קיבלו אותו במכירה מוקדמת וגם להם לא תמיד הוא עבד

מה שמעניין הוא שמי ששילם את השכר למארק האריס, העיתונאי שביצע את התחקיר וכתב את הכתבה הוא אתר קיקסטארטר שהרגיש כנראה אחראי במידה מסויימת כלפי הגולשים שלו. הוא כמובן לא החזיר את הכסף, אבל הוא רצה להבין מה יקרה כדי לתת תשובות למשקיעים וכדי למנוע מצב שבו פרויקט מצליח שקם באתר יכתים את שמו.

אז קראנו ונקצר לכם את התחקיר כי הסיפור מעניין. הפרויקט, כמו כל פרויקט במימון קהל היה שאפתני מאוד, והוא לא הגיע על ידי אדם מהרחוב שסיים ללמוד עיצוב תעשייתי אלא חברה שעסקה ב-IT ובפיתוח תוכנה. הם ניסו את מזלם עם רחפן צבאי, שלא הגיע לדרישות של הלקוח. הם רצו לפתח רחפן סופר קטן שיודע לחמוק ממכשולים, לצלם סלפי, ולעקוב אחרי המפעיל שלו. כל זה במחיר מציאה של מאה וקצת לירות שטרלינג.

קיקסטרטר דורשת מחברות שמפחתות מוצר להציג אבטיפוס עובד ולא רינדור גרפי. אבל נציג של קיקסטרטר לא נוגע במו ידיו במוצר ורואה אותו עובד במו עיניו. זה איפשר לטורקינג, החברה שפיתחה את זאנו לבלף קצת בווידאו.

הרחפן הוצג בתערוכת הטכנולוגיה בווגאס – CES ושם הנציגי החברה אמרו לעיתונאים שאי אפשר להפעיל אותו בגלל ריבוי סמארטפונים ורשתות ווייפיי. גם אני וגם שחר היינו ב-CES ובאירועים יותר קטנים ויכולים להעיד שחיבורי ווייפיי אכן בעיתיים, אבל זה עדיין נשמע כמו תירוץ מחשיד מדי. למה לא להזמין עיתונאים להדגמה פרטית באזור שקט יותר? למה להביא לתערוכה מוצר שאי אפשר להדגים?

טורקינג גילתה בשלב מסויים שהרוטורים לא בדיוק במאה אחוז מתאימים בצורה ובמשקל. הם רצו להחזיר אותם לספק והוא סירב וככה כל הכסף בוזבז. בקיקסטרטר גם נהוג שככל שיש יותר כסף בסכום הגיוס, כך מוסיפים פיצ'רים. טורקינג לא ציפתה לכזאת הצלחה ולא יכל לעמוד טכנולוגית בהבטחות שלה, כי זה דר שיותר פיתוח.

התגלו בעיות בסוללה שלא הספיקה אפילו לקבע שעה, בגירסאות של התוכנה שלא החזיקה את התוכנה באוויר ובבגלל שהם כבר היו באיחור ומיהרו הם לא עשו בדיקות מקיפות אחרי הייצור, אצווה אחת יצאה עם תקלות ואי אפשר היה לשלוח אותה.

החברה נקלעה לחובות והיה צריך כסף דחוף. היא בינתיים התחילה לקבל הזמנות מוקדמות רגילות מלקוחות רגילים ששילמו סכומים גבוהים יותר מאלה של המשקיעים, אבל פייפאל לא הסכימה לשחרר את הכסף לפני שהמוצר נשלח. אז מה עשו בזאנו? שלחו יחידות לא מוכנות עד הסוף שלא עובדות במקרה הרע ומלאות בתקלות במקרה הטוב. הצלילה המשיכה מפה למטה עד שנגמר הכסף ואי אפשר היה להמשיך.

המסקנה של האריס היא שלא נעשתה פה מירמה או עוקץ (למרות המניפולציות בסרטון הדגמה ושכר גבוה מדי לבכירי החברה) אלא פשוט שאפתנות יתר של חברה שלא עמדה בדרישות הטכניות ובדדליים שהציבה לעצמה, ובמחיר הנמוך שקבעה למוצר.

היום, אגב, שנתיים וחצי אחרי שהזאנו הושק, אנחנו כבר יכולים לקנות מיני רחפנים שלא רחוקים מהיכולות שהזאנו הבטיח, וראינו אבות טיפוס של מוצרים דומים שנשבעו באמא שלהם שהם למדו מכל הטעויות של החברה וייצרו מוצר אמיתי שבו לא יהיו בעיות כאלה..

רחפן שהיה לו סיפור דומה הוא הלילי. את הרחפן מעיפים באוויר והוא פשוט מתחיל לצלם ועוקב אחרי השלט. לא צריך לכוון או להטיס אותו. כשמסיימים הוא ונוחת על היד. אה, וגם הוא עמיד במים, אז אפשר לזרוק אותו לאגם.

הוא לא גייס בקיקסטרטר אלא באופן עצמאי באתר פשוט ביצע מכירות מוקדמות במחיר של 500 עד 900 דולר ליחידה וסך הכל 34.8 מיליון דולר ועוד 15 מיליון דולר מקרנות הון סיכון. מתוך כל המשקיעים האלה 0 קיבלו את הרחפן.

החברה פשטה רגל ונתבעה, בין השאר נטען בתביעה שהסרטון הדגמה הוא לא באמת מציג את המצלמה של לילי, אלא גופרו שהודבק לאבטיפוס של הרחפן שלה. מה שלמעשה מוליך שולל את הקונים כי זה משקר לגבי איכות הצילום. אנחנו לא רואים את מה שנקבל במציאות. לילי שלחה מייל לרוכשים שהם יכולים למלא טופס בשביל לקבל את הכסף חזרה. אז כרגע מה שיש להם, ובכן, זה טופס.

שעון פבל

פבל היה אחת ההצלחות המטאוריות בקיקסטרטר. המוצר שלהם פבל טיים עדיין נמצא במקום הראשון בהכי ממומנים בקיקסטרטר ושני מוצרים נוספים של החברה במקום השלישי והחמישי. פבל המקורי מ-2012 גייס 10 מיליון דולר. הפבל טיים מ-2015 גייס 20 מיליון. פבל טיים 2 גייס 12 מיליון דולר. סה"כ 42 מיליון.

בניגוד לסיפורים אחרים פה – פבל שלחה את המוצרים שלה למשקיעים והם אפילו עובדים. בואו ניתן פה הערת צד. יש לא מעט מוצרים בקיקסטרטר כולל כאלה שאנחנו קנינו, שהגיעו (אמנם לא תמיד בזמן) אבל הגיעו וקיימו את ההבטחה. אנחנו לא טוענים שהכל פח.

בכל מקרה פבל לא הצליחה להמשיך כחברה עצמאית, במיוחד בצילן של אפל וסמסונג, ונמכרה לפיטביט בחודש נובמבר האחרון ב-40 מיליון דולר. פיטביט תפסיק לייצר את פבל וכנראה תשתמש בטכנולוגיה ובפטנטים במוצרים אחרים שלה. שזה עוד סבבה. היו תומכים שעדיין לא קיבלו את הפבל טיים 2 ולהם הבטיחו החזר, שזה מבאס אבל גם סבבה. אבל הנה החלק הפחות סבבה, לגבי מי שהספיק לקנות את שלוש הדגמים ועונד אותם כעת – פבל הבטיחה שבאופן מידי לא יהיה שינוי והם יוכלו להמשיך ולהשתמש במוצר, אבל "שהשירות והשימושיות יפחתו בעתיד". אלא מילים שפבל בעצמה כתבה.

כן. חברה שמכרה מוצר ללקוחות, ולא פשטה רגל או נקלעה לצרות, אלא נמכרה בכסף לחברה גדולה תפסיק לתמוך במוצר. הם גם יפסיקו לספק שירות.

ממש השבוע פבל המתיקה במעט את הבשורה ואמרה שתעדכן את האפליקציות ותאפשר לשעון לעבוד ללא תלות בשרתים. זה עדיין מבאס כי זה די להרוג את המוצר ואת האפליקציות שלו.

4 הצידנית שנכשלה, הצליחה ונכשלה שוב

אמריקאים אוהבים לעשות פיקניקים, מסיבות ועל האשים. זו אמירה כללית אבל ספציפית הם אוהבים לעשות את מסיבות טיילגייט – שזה אומר שיושבים בחניון של אצטדיון ספורט, פותחים את הבגאג׳ של הטנדר, יושבים על כסאות נוח, עושים בר בי קיו ושותים אלכוהול. בשביל שהאלכוהול יישאר קר צריך צידנית.

צ'ה צ'ינג, חשב לעצמו ראיין גראפר (Grepper), אפשר למכור להם צידנית הייטקית משוכללת שיהיה בה רמקול בלוטות', בלנדר, מטען לטלפון, פנס פנימי, כבלי באנג'י לקשור עוד ציוד ועוד כל מיני קשקושים שישדרגו את הדבר הזה שהוא בדרך כלל תיבה עם בידוד.

הוא פנה לקיקסטרטר וביקש סכום צנוע של 125 אלף דולר לפיתוח. 185 דולר והצידנית שלכם! צידנית רגילה, נספר לכם, עולה בארצות הברית בין 15 דולר לפשוטה ל-50 דולר אם יש לה גם גלגלים. זה די נועז. והוא הצליח! לגייס רק 102 אלף דולר.

בשלב הזה היינו מצפים שהוא יילך הביתה עם הזנב בין הרגליים ויחזור להיות שכיר, או מקסימום בעל עסק פרטי קטן לשפצור צידניות. אבל כמו שאני מלמד את הבת שלי שלפעמים רצה ונופלת על השטיח. כואב קצת, אבל מיד קמים וממשיכים לנסות.

גרפר יצא למסע של חצי שנה בשביל לשווק את המוצר שלו, וחשוב מכך, להבין מה הקהל שלו רוצה וצריך ומה אפשר לשפר. זו מחשבה של יזם ואיש שיווק אמיתי. הקהל שמשלם על המוצר צריך להיות זה שיגיד לו מה צריך בצידנית.

בחצי השנה הזאת, אי שם ב-2014 הוא נסע למסיבות טיילגייט וקולג'ים, חילק שייקים וכרטיסי ביקור והדגים פיזית את המוצר שלו לצרכנים. לא סתם סרטון תדמית מגניב (שגם אותו הוא שיפר משמעותית), ואמר לכולם שברגע שזה יהיה זמין הוא יספר להם.

הוא שיפר את המוצר, יצר סרטון חדש ופחות מעפן, ופתח קיקסטרטר חדש. הקהל שהוא צבר בחצי השנה הזאת, התחייב לרכוש את המוצר, או לכל הפחות פירסם אותו בפייסבוק ובטוויטר כי ראה אותו מול העניים, התלהב וראה שהוא הפך למגניב אפילו יותר. ככה היה לגרפר בוסט רציני. מפה זה התגלגל לתקשורת שהתלהבה ממנו ולגיוס של 13 מיליון דולר, מה ששם אותו באותה תקופה במקום השני בפרוייקטים המגייסים ביותר בכל הזמנים.

מנפילה כואבת לסיפור הצלחה מטורף. אלא שעם כוח גדול בא כשלון גדול כפי שאמרו לספיידרמן. סתם, זה לא מה שאמרו לו, אבל זה יושב לי טוב בנרטיב, אז תזרמו. הוא התחייב לספק ציידניות למשהו כמו 60,000 אנשים שתמכו בו. אבל האנשים האלה קנו את המוצר בהנחה משמעותית. הם שילמו סביב 185 דולר, כאשר המחיר האמיתי של מי שרוצה לקנות עכשיו את הצידנית הוא סביב 450-500 דולר.

שחר: עכשיו בואו נדבר רגע על כלכלה. עזבו בצד כמה עולה לייצר את המוצר, ומה השכר שמגיע לגרפר על הפיתוח והשיווק שלקחו לו חודשים ארוכים. יוצאות עכשיו מפס היצור 1,000 צידניות ראשונות. בכמה עדיף למכור אותן? ב-450 דולר לחתיכה, או 185 דולר? יפה. אז בחודש נובמבר 2015 התחילו לשלוח אותן קודם לאנשים ששילמו מלאן כסף באמזון בשביל להרוויח ולכסות עלויות של הייצור.

מי שקנה באמזון קיבל הבטחה שהמוצר יגיע תוך יומיים. ומה עם אלו שהאמינו בפרוייקט לפני שהוא היה קיים ושמו את הכסף מראש? מי ששילם ביולי 2014 וקיבל השערה שהמוצר יישלח אליהם בפברואר 2015. נו, הם חיכו כמה חודשים, אז יחכו עוד כמה שבועות, מה קרה?

ובכן מה שקרה זו ערימה של ביקורות שליליות וכעס על גרפר, כי הם מרגישים שהוא דפק אותם. הוא מצידו סיפק כל מיני תירוצים על בעיות כמו עלות שילוח גבוהה, שביתה בחברה שמייצרת את המנועים לבלנדר ועוד כל מיני. לדבריו המכירה בסכום שגבוה פי 2.5 אמורה לעזור לפתור חלק מהבעיות הללו כדי שגם המשקיעים הראשונים יקבלו את המוצר.

בחודש אוקטובר האחרון נפתחה נגד גרפר חקירה במשרד המשפטים של אורגון, משם החברה שלו פועלת – לאחר כל התלונות שהגיעו מצרכנים. באותו חודש דווח כי אמזון מכרה את הצידנית במבצע במחיר של 225 דולר. קצת יותר מ-185 שנתנו המשקיעים, מה שעוד יותר הכעיס אותם. כי הם היו יכולים פשוט לחכות, לתת עוד 40 דולר ולקבל את המוצר מיד, וכרגע הם שילמו ועדיין מחכים. על זה אמר גרפר שאמזון דפקה אותו וגרמה לו כמעט לפשיטת רגל, ומאז המחיר קפץ חזרה.

קצת לאחר מכן, באוקטובר 2014, קיקסטרטר שינתה את תנאי השימוש והיא מחייבת יוצרים להחזיר למשקיעים את הכסף אם הפרויקט לא הצליח, אבל לא מפורט עד מתי צריך להחזיר את הכסף, ומה נחשב לעיכוב מוגזם.

בפברואר האחרון עדכן גרפר את המשקיעים שלו שהמהלך של אמזון והחקירה מאוד הקשו עליו. הוא עכשיו עם צוות "קטן יותר", כלומר פיטר אנשים. כל שבוע הוא שולח כמה עשרות יחידות בלבד והדרך עוד ארוכה.

סכין גילוח

אהוד: עלי קצת קשה לראות את זה כי יש לי זקן גדול, אבל אני מתגלח ונפצע בעור לא משנה באיזה סכין אני משתמש. מדי פעם אני רואה במימון קהל איזה סכין גילוח חדשני, זול, חסכוני אבל לא כזה שבאמת רלוונטי לי. חוץ מה-Skarp שהוא אמור לא לפצוע אותי בכלל כי, אני מקווה שאתם יושבים, הוא מבוסס על "לייזר". כן כן, ממש כמו הקרן של ד"ר אוויל שהייתה אמורה להשמיד אותנו.

הטכנולוגיה שהם מדברים עליה נשמעת קצת מוזרה. לייזר שיודע לשרוף או לחתוך במדוייק רק שיער ולא לפגוע בכלל ברקמת עור? ואם כן – משהו שיכול להיות בשימוש ביתי ולא במכונות יותר מורכבות? אני לא כזה מבין בפיזיקה, אבל זה באמת נשמע לי קצת מוזר.

אנחנו לא היחידים שחשדנו. הפרויקט גייס 4 מילון דולר בקיקסטרטר ואז הושעה כעבור פחות מחודש על ידי קיקסטארטר. המשמעות היא ש-4 מיליון הדולר האלו לא נגבו מהמשקיעים ולא הועברו ליזמים. למעשה זה פשוט כאילו הפרויקט לא היה קיים.

סקארפ עברו לאינדיגוגו, אתר שפחות מחמיר בדרישות שלו, ככל הנראה, ושם הם לא הצליחו לשחזר את ההצלחה וגייסו רק חצי מיליון דולר.

זה היה בסוף 2015, ומאז במשך כמעט שנה וחצי הם מעדכנים שהמוצר עדיין בפיתוח. העדכון האחרון שנשמע מהם היה בינואר האחרון, שבו הם אומרים שהם עובדים על דגם חדש ושהוא יישלח בפברואר. מאז עוד לא שמעו מהם. יתכן מאוד שהם יוכיחו לכולם שהם צדקו.

הם ממנים עוד דברים

שחר: אז כל זה במוצרים. דברים פיזיים שצריך לייצר. ומה עם תמורות שהן פחות חומריות כמו סרט?

סרטים מאוד מוכרים שמומנו היו ורוניקה מארס עם 5.7 מיליון דולר לעומת ה-2 מיליון שהם ביקשו, וגם הסרט של זאק בראף, Wish i was here שביקש גם שני מיליון דולר וקיבל שלושה.

במקרה של בראף הייתה ביקורת מאוד חריפה באינטרנט היות ואחרי השלושה מיליון דולר האלה, הוא גייס עוד כמה מיליונים מחברה בשם Worldview Entertainment והגיע ל-10 מיליון דולר אך עם הבדל מאוד גדול.

בעוד שמי שגיבה אותו בקיקסטארטר קיבל תמורה כלשהי בהתאם להשקעה ולא יותר, במקרה שבו הסרט הופך ללהיט ובראף, כמחזיק הזכויות בסרט ירוויח מזה ישירות, קהל התומכים לא יראה מזה אגורה, אך אותה חברה שהשקיעה בו כן תצפה להחזר על ההשקעה שלה ותייצר מזה רווח.

אותו דבר עם הסרט של ורוניקה מארס. בווידאו שבו הם מבקשים מהקהל לעזור במימון הם ציינו שרשת פוקס החליטה שאין מספיק דרישה לסרט כזה אבל אחרי שראו כמה תשומת לב הסרט מקבל, הם כן החליטו לממן אותו. אז שוב החברה הגדולה מרוויחה והאיש הקטן סתם משלם.

בינתיים פה בארץ היה סרט ישראלי שהופק במימון קהל.בטח ראיתם אותו, סרט אפס של אור פז ותום טרגר. גם הוא נוצר בעזרת מימון קהל ומימון מקומדי סנטרל ישראל, רק שהם העלו את הסרט ליוטיוב יומיים אחרי השידור בטלוויזיה ככה שהם לא דפקו את המשקיעים הפרטיים שלהם.

סיכום:

מצד אחד מימון קהל מאד מצליח כלכלית ומאד מעודד יזמות. אנחנו מכירים אישית יזמים שהמציאו דברים אחלה, צברו נסיון וממש יצרו מוצרים ומכרו אותם כאילו היו חברה. זה גם גורם לחברות גדולות להתעורר ולהבין לאילו דברים יש שוק.

כלומר אם אני מצליח לגייס 100,000 משקיעים זה לא רק הכסף, זה גם אומר שיש 100,000 איש שמוכנים לקנות מוצר לפני שהוא בכלל קיים. מזה אפשר להסיק בזהירות שיש עוד מאות אלפי אנשים שישמחו לקנות את המוצר כאשר הוא יהיה קיים והם ידעו שהוא עובד.

פיטביט מבחינתה עשתה אחלה אקזיט. אוקיולוס ריפט שגייסה בין השאר בקיקסטרטר ונמכרה לפייסבוק הניעה מחדש את התחום הרדום של מציאות מדומה. הרבה מאוד יצירות קולנועיות, ספרותיות וטלוויזיניות צמחו באתר הזה, ולמשל הפודקאסט הישראלי עושים הסטוריה הפך מתחביב מאוד מושקע לעסק לכל דבר שהצמיח עוד פודקאסטים אחרי שגייס כסף מהקהל.

אהוד: אלא שכפי שהסביר לנו יזם אחד המרחק מאבטיפוס שעובד בצורה מושלמת למוצר בייצור המוני זה בערך כמו לצייר אתר בפוטושופ ואחר כך לתכנת אותו ושידע לעבוד ולקבל מאות אלפי גולשים. זה שהטכנולוגיה קיימת, זה אחלה. אבל בדרך יש בעיות בשביל שתוכל למצוא חומרים זולים ולעשות דברים ביציקה ובפס ייצור ולא במדפסת תלת מימד בסטודיו שלך בכיף במשך שבוע, ואחר כך ליצור מערך לוגיסטי שידע לשלוח את זה לעשרות אלפי אנשים ולטפל בשירות לקוחות בבעיות במוצר ובמשלוח.

פלטפורמת מימון הקהל, חשוב להזכיר היא לא חנות של הזמנה מראש. היא אפיק השקעה. ולפעמים כשמשקיעים במשהו הוא לא מצליח.זה הסיכון שלוקחים תמורת האפשרות לקנות משהו בזול ולפני כולם. החלק המעצבן בכל מה שקשור למימון קהל, זו הטעות שלעולם חוזרת. אנשים פרטיים שאין להם מושג איך להתנהל בכל התהליך הזה מבקשים כסף מאיתנו, אנשים שבאמת עובדים, שנממן להם את החלומות, וזאת מבלי שנקבל תמורה הולמת.

שחר: אל תבקשו כסף ורק אז תנסו להבין אם אתם יכולים. אל תבקשו מאיתנו מימון למשהו שאין לכם מושג אם אתם מסוגלים לעשות אותו. קודם תעשו על חשבונכם, ורק כשזה ממש מוכן וצריך רק זריקת עידוד, דברו איתנו.

ביבליוגרפיה:

https://www.kickstarter.com/projects/1003614822/ponomusic-where-your-soul-rediscovers-music?ref=most_funded

https://www.kickstarter.com/projects/597538543/the-worlds-best-travel-jacket-with-15-features-bau?ref=most_funded

https://www.kickstarter.com/projects/antsylabs/fidget-cube-a-vinyl-desk-toy?ref=most_funded

http://www.bbc.com/news/magazine-21932675

https://www.kickstarter.com/projects/ryangrepper/the-coolest-cooler-with-blender-music-and-so-much?ref=users

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4558383,00.html

https://www.kickstarter.com/projects/ryangrepper/coolest-cooler-21st-century-cooler-thats-actually?ref=profile_created

https://www.amazon.com/Coolest-Cooler-in-Classic-Orange/dp/B016VXVLFC/ref=sr_1_1?ie=UTF8&qid=1488572790&sr=8-1&keywords=coolest

http://www.mako.co.il/nexter-internet/Article-25c7317071f1151006.htm

http://www.foxnews.com/food-drink/2016/10/03/coolest-cooler-in-hot-water-with-oregons-department-justice.html

https://www.kickstarter.com/help/faq/kickstarter+basics#faq_41859