Podcast: Play in new window | Download
Subscribe: Email | RSS | הירשמו לפודקאסט
אילון מאסק מוכר להביור, חוק שיאסור מכשירים עם סוללה קבועה, ועסקים טוענים שנסגרו בגלל פייסבוק
לרלרת
אנחנו הסכת או פודקאסט?
לאהוד אין רגרסיה עם פייסבוק בלי האפליקציה
שבוע הדופלגנגר אהוד לג'ייסון מנזוקאס – למי שחר דומה? צ'נדלר?
מה הקטע עם אקורדים לשיר שנגמרים אחרי הבית הראשון? אם זה חוזר על עצמו, לא יכולתם להעתיק ולהדביק? איך אני אזכור?
הבורינג קאמפני מוכרים להבהיור
אילון מאסק (שיותר נוח לקרוא לו אילן) הוא מיליארדר אקסצנטרי שכבר דיברנו עליו. השכיב סוללות באסוטרליה אחרי התערבות עם מילארדר אחר וזכה. כלומר זכה לא לעשות את העבודה בחינם.
בשבוע שעבר מאסק, תחת חברת הבורינג (משחק מילים על חפירות ושיעמום) שאמורה לחפור מנהרות, הוא הוציא להביור במחיר של 500 דולר. הוא אמר ״שלא תעזו לקנות את זה… אלא אם אתם אוהבים כיף״, וצילם את עצמו יורה אש מתוך אקדח שיש לו מיכל גז. בערך כמו ילד שיורה אש עם מצית וחומר דליק. וטכנולוגית, זו בערך הרמה שלו. הלהביור שהמית׳באסטרס בנו -הוא אשכרה להביור אמיתי (ופאקן מסוכן). אגב, לא הצלחתי למצוא דיווח של עיתונאי שניסה את הפרוטוטייפ בעצמו.
תוך שבוע המלאי של 20,000 יחידות אזל במכירות מוקדמות, ומאסק התלהב. בפוסטים האחרונים הוא כתב שרשויות מכס עושות בעיות אז הוא ממתג את זה מחדש כ״לא להביור״ ובכלל התיחס לכל בצחוקים ומתישהו צייץ את השיר (אני לא רוצה לשרוף את העולם). יוטיוברים שהתראינו לוויירד סיפרו שהם קנו אותו כי הוא, ובכן, מגניב, ואחד מהם יצלה מרשלמו פעם אחת ואז יתלה את הלהביור למזכרת.
מחוקקים כבר מתעצבנים שמוכרים באופן חופשי נשק. ואולי זה הפיצוח של העניין. מאסק התבטא בעבר בעד אמנה שתגביל פיתוח בינה מלאכותית בשביל שמכונות לא יקומו עלינו כמו בסרטי מדע בדיוני. יש מצב גדול שמאסק מטריל את כולנו. זה תעלול פרסומי נגד אחזקת נשק, או נגד בינה מלאכותית שתצא משליטה, שמראה כמה קל למכור לאנשים משהו מסוכן, וכמה טכנולוגיה מסוכנת בידיים הלא נכונות תעשה נזק.
הצעת חוק – למכור רק מכשירים שאפשר להחליף להם סוללה – תעבור?
אנחנו מתעצבנים שבשביל להחליף סוללה במכשיר – מה שפעם היה אפשר לעשות לבד – היום צריך ללכת למעבדה, או לפחות להסתבך עם 29 שלבים של פירוק מכשיר והרכבתו (מה שיכול גם לשבש אותו לחלוטין).
אז יש כל מיני מחוקקים סביב ארה"ב והעולם שמנסים לפתור את זה. אחת ההצעות היא בוושינגטון, שבאופן עקרוני ושטחי מציעה לאסור למכור מכשירים שקשה באופן בלתי סביר או בלתי אפשר לתקן בהם רכיב (למשל סוללה שמודבקת כך שעיקרה שלה בעצם פוגעת בה ומונעת אפשרות למחזר או מסכנת את מי שמוציא אותה). עכשיו אפשר להתעכב על מה זה קשה ובלתי אפשרי, אבל זה לא העניין. יש כמה חוקים כאלה.
הדיון פה הוא עקרוני יותר – והוא דיון עתיק של כמה רגולציה צריכה להתערב, והאם זה מונע קידמה. אם יכריחו את כל יצרניות הסמארטפונים לייצר מכשירים עמידים במיוחד, שהסוללה שלהם מחזיקה שבוע, שמתאימים לכל מטען שקניתם בראשית שנות ה-2000 (בשביל שלא תצטרכו לקנות מטען חדש) ושאי אפשר לגנוב את הפרטים שלכם – זה נשמע כמו הגנות צרכניות מצוינות – בפועל זה אומר "תייצרו רק נוקיה 3310 וכל מילימטר שתזוזו ממנו יפגע בצרכן".
קידמה עולה כסף ועלה בנוחות זמנית. החיבור החדש של האייפון גרם לכל המטענים הישנים, וכן מוצרים כמו רמקולים חיצוניים, להיות לא רלוונטיים. צריך להחליף את כולם או לקנות מתאמים בכסף רב. מצד שני, המטען החדש מהיר יותר, פחות שביר, ואפשר לחבר אותו בשני הכיוונים – זה נוח. אז האם המחוקק היה צריך לאסור על אפל לפתח מטען חדש? האם המחוקק היה צריך לאסור אליה לבטל את שקע האוזניות, כי יש אנשים שעוד יש להם אוזניות?
הפשרה, לפחות באוזניות, היא שאפל שמה מתאם. אבל המתאם הזה לא מתאים למקרה שמישהו שומע מאוזניות קוויות מוזיקה, ותוך כדי מטעין את המכשיר (בסוללה חיצונית, חשמל או מחשב). מתאם כזה עולה כסף.
לצורך העניין אפל (ואולי גם חברות אחרות) סוגרת את הסוללות שלהן בשביל שהמכשיר יהיה דק מספיק, עמיד במים, יאפשר לדחוס כמה שיותר חלקים בעיצוב לא שגרתי שלא מחייב את הסוללה להיות שליפה, ובאופן שבו רק מי שיודע מה הוא עושה יכול להחליף את זה. מצד שני, כרוכש טלפון זה יוצר אצלי תלות מול אפל גם אחרי שהאחריות נגמרה. כאילו לא רכשתי מכשיר והוא בבעלותי באמת, אלא רכשתי זכות להשתמש במכשיר של אפל ואם אני צריך לעשות בו משהו, אני מחוייב לחוזה הזה בלית ברירה.
עסקים נסגרים בגלל שימיינג?
ועדת הכלכלה התכנסה כדי להאשים את פייסבוק בכשלונם של עסקים שהחליטו שהסיבה היחידה שבגללה הם נסגרו, זה כי אנשים כתבו עליהם פוסטים מרושעים ולא כי העסק שלהם הוא כל כך שברירי שמספיקה חוות דעת אחת כדי למוטט אותו כליל.
כבר ב-2015 ועדת הכלכלה התכנסה ואז פייסבוק טענה שהיא לא אחראית לשיימינג שנעשה דרכה ולא תקים שירות לקוחת בארץ. ב-2014 יושב ראש ועדת המדע והטכנולוגיה ביקש לקדם חקיקה נגד ביריונות רשת וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ביקשה לחוקק חוק נגד אפליקציית סיקרט שמאז כבר התפגרה. האפליקציה לא חברת הכנסת. אך התשובה של איגוד האינטרנט צריכה להיות המנטרה שכולם משננים לעצמם: הפתרון הוא בחינוך ולא בצנזורה.
כל הרעיון של להפיל את האחריות על השיימינג בפייסבוק הוא אותו קונספט כמו לדרוש מהמשטרה לחנך את האסירים. ברגע שמישהו הגיע לפשע זה כבר מאוחר מאוד בחייו כדי שיבין שזאת לא הדרך שבה מתמודדים עם דברים ופייסבוק, הפלטפורמה שבה הדברים נאמרים לא צריכה להיות זאת שמפקחת, אלא מערכת החינוך שעושה את העבודה מהקרקע.
דיברנו עם השף שאול בן אדרת שמחזיק מספר מסעדות מצליחות מזה שנים רבות, ולפיו לפוסטים שכאלה אין כל משמעות אמיתית מבחינת ההצלחה או הכשלון של העסק, ואותו דבר גם לביקורת מחמיאה או קוטלת דרך מבקרי מסעדות כאלה או אחרים. זה כן משנה במידה כלשהי, אבל לא כזו שתגרום לעסק לקרוס אוו להצליח.
מהצד השני, נראה שיש עסקים מתחרים שמשתמשים בפלטפורמה כדי להשחית ולהוריד בדירוג כזה או אחר. בואו לא נשכח את מה שקרה כשגולדסטאר פירסמו את הקמפיין הסקסיסטי שלהם שאנחנו עדיין מדברים עליו שנים לאחר מכן אז הוא לגמרי נכשל. גם אז הגולשים הענישו את החברה בהורדת הדירוג שלהם בפייסבוק, לא שיש לזה משמעות מבחינת מבשלת בירה.
בעוד שיש עסקים כמו ילפ שמזהים ירידה דרמטית בביקורות שלפתע מופיעות, אז החברה חוסמת את היכולת לדרג את אותו עסק כדי למנוע מתקפה מתוזמנת שכזו שהיא בבירור תוצאה של משהו אחר מעומס חריג במסעדה.
פייסבוק צריכה להעמיד בפני העסקים הקטנים כלים שיאפשרו להם לדווח על ניסיונות אמיתיים של הסבת נזק מצד עסקים המתחזים ללקוחות או סתם לקוחות ממורמרים שלא ניסו לקבל פתרון כלשהו באופן אישי.
כשאני עמדתי בסיטואציה שכזו שבה נציג של מסעדת יומנגס שם לי על האוטו בקיץ פלייר שנמס ולכלך את השמשה הקדמית כך שהיה צריך לנקות אותה עם טרפנטין, קודם כל התקשרתי לסניף ואמרתי להם על הבעיה, ואז מנהל השירות שלהם בא עם טרפנטין וניקה לי את השמשה ונתן לי קינוח במתנה שגם מימשתי. לאחר מכן כתבתי פוסט חיובי בפייסבוק וכך זה נגמר. באותה מידה יכולתי קודם לעשות שיימינג ואז רק לחפש פתרון.
אהוד מספר: עמוד פייסבוק גדול (לא נמסור שמות תחת איומים) פרסם (בקופי פייסט ממישהו שכתב אותו בפייס) את הסיפור הזה פחות או יותר: איש סיפר שהזמין משלוח מרשת מרכולים גדולה, ובין השאר היה במשלוח סוכר חום. הוא פתח את הסוכר החום, ראה שכבר פתחו אותו ושיש בו חור. אותו איש חשב לעצמו, אין בעיה, בטח השליחים רצו קפה בדרך ונגמר להם הסוכר אז הם לקחו משלי. הוא פירגן להם כי הם עובדים קשה וסלח. עד שיום אחרי, פתאום נהיה ריח חזק מהסוכר החום, ואז הוא הבין ש, שימו לב, השליחים פתחו לו את הסוכר החום ועשו לו בפנים פיפי (!). כי זה מה ששליחים עושים. פיפי בסוכר חום. וכי פיפי מתחיל להסריח רק אחרי יום. הסיפור מלא ברצף של הגיון. עכשיו הסיפור הזה פורסם עם שמה של הרשת, בלי שאותו עמוד ינסה להביא את תגובתם או לאמת את זה. למה? כי הוא סיפור צרכני מעניין – שליחים עושים לך פיפי בסוכר. וזה לא מקרה יחיד שבו אנשים ועמודים גדולים משתפים שיימינג בלי לבדוק. מאותה סיבה שהם שולחים שיש תפוזים עם איידס, או הווירוס הכי מסוכן אי פעם. כי כשיש משהו מפחיד ומעניין אנחנו משתפים. אפשר גם לספר על כמה תביעות דיבה על דברים שאנשים כתבו בפייסבוק ונאלצו לשלם.
משזה נאמר, פייסבוק הפכה לאחד הכלים הכי טובים והכי חשבוים לחשוף עוולות אישיות וצרכניות. כשהמשטרה לא מקשיבה, כשזה קטן מדי בשביל לתבוע כאשר אין קשר ישיר לעיתונאי או לכלי תקשורת, או כאשר רוצים לספר סיפור ולאסוף עוד עדויות בשביל להוכיח שיש משהו שיטתי. מדי יום כלי תקשורת עושים פולואפ על סיפורים שקרו בפייסבוק, ועסקים מתחילים לפחד משיימינג. מה שאני רוצה להגיד הוא שזה מורכב.
אותה התנהגות בדיוק היא זו שהובילה לירידה המשמעותית של פייסבוק אצל קבוצת הגילאים הנמוכה יותר שתופסת מהפייסבוק כרשת חברתית לתלונות ולא כמשהו כיפי ומעניין, ווואללה, הם לא טועים.
המלצה בדקה
שחר ממליץ על Faint and futile gesture שמספר על הקמתו של National Lampoon שהפך עם השנים לאימפריה של קומדיה, ועל היוצר שלה דאג קני.
אהוד ממליץ על אפליקציית Tidy שאומנם עדיין בבטא אבל מאפשרת לסדר את כל התמונות שלכם על המכשיר דרך ממשק דמוי טינדר. להורדה לאייפון ולאנדרואיד.
