צופים בהולוגרמה עם סנופ ב-360 מעלות בשלג – 039

ההולולנס של מיקרוסופט משתדרג, קולנוען מייצר לעצמו מתקן לצילום ב-360 מעלות בשלג, דימוי גוף חיובי באינטרנט שמשחרר את הפטמה וכל המתיחות של 1 באפריל

הולולנס עם טלפרסנס

במחלקת הפיתוח של מיקרוסופט הדגימו התקדמות משמעותית בתחום המציאות המועשרת. בסרטון הודגמה טכנולוגיית נוכחות וירטואלית המאפשרת לשני אנשים לשוחח מול הולוגרמה תלת ממדית צבעונית ומדויקת למדי אחד של השני, על אף שהם נמצאים במקומות שונים לגמרי. המידע מוקלט על ידי מצלמות ייחודיות הנשענות על הטכנולוגיה שבה השתמשה החברה כדי ליצור את הקינקט, ועל ידי הצבת מספר מצלמות באותו חלל סביב אותו אזור, התוכנה מסוגלת לפענח את האובייקטים הנעים בסביבה ולבודד אותם, כך שרק האנשים יוצגו בתלת ממד.

ובינתיים באוקולוס – צרות בגן העדן הווירטואלי. החברה הודיעה לחלק מהמזמינים המוקדמים שישנו עיכוב בהפצת המוצרים בגלל מחסור בלתי צפוי באחד הרכיבים. החברה ציינה שהיא תספק מועדי משלוח חדשים ב-12 באפריל.

אלו שכן קיבלו את היחידה מספקים בינתיים ביקורות חיוביות מאוד, כשמעט מאוד מהם מתעמקים בשלילי. עיקר התלונות הן האיטיות שבה מבצעים את ההגדרה הראשונית. לאחר מכן זה עובד טוב מאוד בלי הרגשה של בחילה או בלבול. עם זאת, הם מדגישים כי אופי החוויה נשען בעיקר על המשחק שמופעל. לצד המשחקים המקוריים שהושקו יחד עם המשקפיים, היו גם משחקים שהעבירו אותם מהגיר VR ולהם גרפיקה לא מרגשת ושהם בנויים לקונסולה שהיא נטולת כבלים. לאוקולוס יש חבל טבור שמחבר אותו אל המחשב ולא ניתן להסתובב במקום בחופשיות בלי לכרוך אותו סביב המשתמש.

רוס מרטין היה האדם הראשון שהזמין את האוקולוס ריפט והוא זכה למשלוח אישי מפאלמר לאקי, מייסד אוקולוס. לאקי נסע עד לאלסקה כדי לספק את היחידה הראשונה ביותר וגם טרח לחתום עליה יחד עם הצוות, ונתן אותה לאדם הכי פחות נרגש בעולם.

המתיחות של המותגים הגדולים

כמו בכל שנה ב-1 באפריל, לא רק אנשים מותחים אנשים אחרים, כל החברות הגדולות מוציאות את המתיחה שלהן לשנה. כמו בתמונה הזו של הארלי דיווידסון שאומרת שהיא תייצר קסדה בהתאמה אישית שעליה יודפסו הפנים של הרוכב.

Harley Davidson

אחת  מבדיחות האינטרנט שלא הצלחנו לגלות את מקורן היא רצועת הקומיקס הזאת:

Maybe i am the fool

זו אותה בדיחה שחוזרת על עצמה ובבסיסה נאמר שהבדיחה לא מקורית וזה למעשה לופ אינסופי והיקום קורס לתוך עצמו. בינתיים ננראה שכל עמודי הקומיקס באינטרנט משתתפים בה.

צפו ביוטיוב בסנופוויז'ן

כל הסרטונים המובילים ביוטיוב זמינים לצפייה ב-360 מעלות, אך הסרטון המקורי נשמר כפי שהוא, מה שמשתנה הוא שאתם בתוך אולם הקרנה קטן עם סנופ דוג ואורחים אחרים, ואתם צופים בהם צופים בסרטון

היו מתיחות בישראל שיפתחו חנות אפל – שהזכירה לאהוד שאתרים קטנים טענו שקיבלו מייל אישי מטים קוק. מה שהתברר הוא שהם ניסחו את המייל שבו הם פונים אליו בבקשה לפתוח חנות בישראל, ומישהו חמד לצון והעתיק את נוסח המייל הזה, שם Re בשורת הנושא, הגיב להם ובשם הכותב כתב טימות'י קוק. זה משהו שאפשר בקלות לעשות בתוכנות מייל, ואפשר קצת פחות בקלות אבל עדיין – להסתכל בהדרים ולגלות שזה קשקוש בלבוש. הייתה התלהבות לכמה שעות, אבל כל מי שבדק את המייל ואחר כך האתרים בעצמם שפרסמו אותו – גילו שזה שקר. במתיחה הנוכחית עשו רנדרינג גרפי של איך תראה החנות בכיכר דיזנגוף

הייתה גם מתיחה של גוגל שפחות הצליחה, שנתנו לאנשים בג'ימייל לשלוח מיניון עושה מייק דרופ, בשביל להשתחצן על חברים וקולגות. אבל התברר שאנשים לחצו על זה בטעות, והתעצבנו אז גוגל נאלצה להוריד את זה.

 

Gmail Mic Drop

פעם חיבבתי את מתיחות אחד באפריל ונהייתי, האמת, קצת זקן נרגן ודי נמאס שכל חברה מנסה להיות יותר מצחיקה מאחרות. יש מקומות שבהם זה קצת פארודיה על טכנולוגיה ואיך אנחנו מגזימים, כמו סנופ שהכל ב-360, וזה מטופש, או סמסונג שעושה מכנסיים שמחוברים לאינטרנט ומתריעים שהרוכסן פתוח. אבל  זה כבר הפך בחלק גדול מהמקרים למאולץ, ולא כזה מצחיק.

סנטריפון – איש עושה מצלמת 360 עם אייפון ומדפסת תלת ממד

ניקולס וויגניר Nicolas Vuignier החליט לייצר לעצמו מתקן שיאפשר לו לצלם את עצמו בזמן שהוא גולש בשלג. הוא התחיל מחתיכת קרטון ומצלמת גופרו, וסיים עם מודל שהדפיס בתלת ממד ואייפון שיכול לצלם 240 פריים לשנייה. הסרטון שלו הפך לוויראלי מאוד מהר והוא החליט שלמרות שהוא מוכר את המוצר המוגמר, הוא הופך את הפרויקט לקוד פתוח ומאפשר לכל מי שרוצה להוריד את הקובץ ולהדפיס בעצמו.

בעיקרון, ניקולאס יצר מטוס שמונע על ידי הנפה שלו באוויר, ומבנה הכנפיים יחס עם הכוח הצנטריפוגלי שמופעל מהסיבוב, שומרים את הטלפון מכוון כל הזמן לאותו מקום. המבנה מחובר אל המשתמש דרך חוט דיג שקוף והוא מסובב את המתקן סביבו. כשמצלמים בהילוך איטי, התוצאה המתקבלת היא צילום 360 מעלות שלהבדיל מה-360 שאנחנו מכירים מהמצלמות החדשות שבהן הצופה הוא המרכז והוא נע סביב הציר של עצמו. כאן הצילום נעשה במסלול היקפי סביב המרכז.

איך קבוצת נשים הקוראות ספרים משנות את התפיסה של דימוי גוף

סקס מוכר, את זה כולנו יודעים. אבל עצרתם פעם לשאול מי זה שמוכר את הסקס? האם אלו הנשים המשתתפות בפרסומות המציגות את הגוף שלהן כחלק מהמוצר? או שאולי זה דווקא תעשיית הפרסום שאחראית על זה? ונגיד שמצאנו את האשם, האם יש דרך להלחם בזה? עבור קבוצה אחת המבוססת בניו יורק יש דרך מאוד ברורה – הן חושפות את השדיים שלהן בפומבי בכל הזדמנות שנקרית בדרכן.

הכירו את ה-The Outdoor Co-ed Topless Pulp Fiction Appreciation Society. זוהי קבוצה של נשים צעירות שחובבות ספרות, נפגשות לעיתים קרובות בסנטרל פארק, על גג הבניין של אחת מהן או במקום אחר, שם הן יושבות ללא חלק עליון וקוראות ספרים. את המפגשים הן מתעדות בתמונות לבלוג שלהן, דרכו הן מפיצות מסר מאוד ברור: "אנחנו רואים שדיים אך ורק כשגברים מוכרים אותם לגברים."

קבוצה אחרת הפועלת לשחרר את הפטמה היא קבוצה בשם Free the Nipple הפועלת במישור יותר אגרסיבי, ומקיימת הפגנות בכל העולם, כולל בתל אביב ב-26.8 השנה. מטרת ההפגנות היא לשנות את החוק המפלה שלא מאפשר לנשים ללכת חשופות חזה במקומות ציבוריים. בכל מדינה ותרבות שונה יש תירוץ אחר שמפנה את האשמה לסביבה. אומרים להן שזה בגלל שזה יפגע ברגשות של אחרים ונוטים בעיקר להפנות את זה לילדים, בטענה שזה לא ראוי להציג בפניים שדיים.

אם ניקח לדוגמה את עניין ההנקה בציבור, במקומות רבים בכל העולם מתייחסים בצורה מאוד שלילית להנקה ואין לי צל של ספק שמי שאחראי על ההדרה הזו, וההדחה לבושה עבור נשים מניקות הן החברות שמרוויחות מכך ישירות – יצרניות המזון לתינוקות.

בימינו, גם נשים המסוגלות פיזית להניק, נמנעות מכך לא רק בגלל הטרחה שמסביב לכך, אלא מהחשש לתגובות מהסביבה. משיטוט באתר של חובבות ספרות הטופלס, גיליתי איך ההתלהבות הראשונית מציצי הופכת לאט לאט לאפאטיות מוחלטת, וככל שראיתי יותר נשים במידות שונות, אטרקטיביות יותר ופחות בעיניי, ככה הקונספט של ציצי כמשהו מיני דעך והפך לסתם עוד חלק מגוף האישה, חלק שאני אישית חווה כתרמוס לתינוק ולא משהו שנועד עבור השעשוע שלי.

המלצה בדקה

 והפעם, שחר ממליץ על שון סטיבנסון – האיש הכי חיובי באינטרנט. סטיבנסון הוא מחבר ומרצה לעזרה עצמית וגם פסיכולוג, שנולד עם מחלה בשם אוסטיוגנסיס אימפרפקטה או סינדרום לובשטיין שגורם לעצמות שלו להיות מאוד שבריריות, והוא מרותק לכסא כלכלים והגובה שלו הוא מטר אחד.

Sean Stephanson

לאור הקשיים הברורים, הוא החליט שהוא לא מוכן לוותר על החיים והפך למה שהוא היום. עם יותר מ-700 אלף לייקים לעמוד הפייסבוק שלו, שון מפיץ את הבשורה הטובה שלו וגם מתפרנס ממכירת הספרים והרצאות, אז עשו לו לייק ותישארו חיוביים.

אהוד ממליץ על סרט האימה "יש אנשים בבית הזה" – This House has People in it שהוא סרט אימה מבית היוצר של Adult Swim, שעשו גם את צילומים לא ערוכים של דב, ופחות או יותר בחבר'ה של טו מאני קוקס. זה סרט של 11 וקצת דקות, אבל מה שמעניין מעבר לסרט הקצר הזה הוא רמזים שחבויים בו, ובכל מיני מקומו באינטרנט שמצטברים ללפחות שעתיים נוספות של חומרים אקסטרא שעוזרים לפענח מי שם נגד מי.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר.

מעבר לסרגל הכלים